חשיבת יתר (Overthinking) היא לעיסה מנטלית של אותן מחשבות שוב ושוב — בלי שמשהו חדש נלמד ובלי שמשהו מורגש. רגש, לעומתה, הוא אירוע בגוף: תחושה שעולה, שוהה ומשתחררת. הבלבול ביניהם נפוץ כי חשיבת יתר מתחפשת לעיבוד רגשי — אבל בפועל היא לרוב דרך להימנע מלהרגיש.
כי חשיבה מרגישה בטוחה יותר מהרגשה. כשמשהו כואב — פרידה, כישלון, פחד — לצלול לניתוחים זה מוכר ונשלט. הראש בעצם אומר: "אם רק אבין את זה עד הסוף, לא אצטרך להרגיש את זה." אבל זה לא עובד ככה. רגש שלא הורגש לא מסיים את המחזור שלו — והראש נשאר תקוע בלופ, כמו תוכנה שמנסה לסגור קובץ שעדיין פתוח.
לחשוב על עצב: "למה זה קרה לי, מה הייתי צריך לעשות אחרת, מה זה אומר עליי..." — מילים, מילים, מילים. להרגיש עצב: כובד בחזה, גרון שנסגר, ואולי דמעות. שתי דקות של השני שוות לפעמים יותר משבועיים של הראשון — כי רק בגוף רגש באמת מתעכל.
להמשך קריאה: למה הראש והרגש אומרים דברים שונים? · איך להקשיב לרגש בלי שהוא ינהל
אלוף העולם לשעבר בחשיבת יתר. היום אני מלמד את הדרך החוצה. עליי ←