מודעות רגשית היא היכולת לזהות מה אנחנו מרגישים בזמן שאנחנו מרגישים את זה — ולקרוא לזה בשם. היא איננה כישרון מולד אלא מיומנות שנרכשת בתרגול, וכמו כל מיומנות, מתחילים אותה קטן: בגוף, ברגעים שקטים, ובלי שיפוט.
כי רובנו התאמנו שנים בכיוון ההפוך. "אל תבכה", "אין ממה לפחד", "תהיה חזק" — כל ילד ישראלי כמעט שמע גרסה כלשהי. למדנו לתפקד, להספיק, להיות בסדר — והתשלום היה החיבור לתחושה. עד שיום אחד מישהו שואל "מה אתה מרגיש?" ואנחנו עונים בכנות: "לא יודע." (או גרוע יותר: עונים מה אנחנו חושבים.)
טריק פשוט לזיהוי: אם אחרי "אני מרגיש" מגיעה המילה "ש..." — זו כנראה מחשבה. "אני מרגיש שהוא לא מעריך אותי" — זו פרשנות. הרגש שמתחתיה: עלבון, כעס, עצב. מודעות רגשית מתחילה כשמפרידים בין הסיפור (ראש) לתחושה (רגש) — עוד על ההבדל הזה ←
לפעמים התרגול מציף דברים שלא נעים לפגוש — רגשות ישנים, כאבים דחוקים. זה סימן שהוא עובד, וזה גם בדיוק המקום שבו ליווי מקצועי עוזר: מרחב מוגן שבו אפשר לתת לרגשות שעולים מקום, בקצב בטוח, עם מי שיודע להחזיק את זה. כך עובד תהליך רגשי, וכך אני עובד בגישת הטרילותרפיה — שבה הרגש מקבל במה אמיתית, לא רק אזכור.
מודעות רגשית איננה עוד פרויקט לשיפור עצמי. היא הדלת לכל השאר: החלטות בהירות יותר (למה קשה להחליט בקונפליקט), מערכות יחסים כנות יותר, ושקט פנימי שלא תלוי בנסיבות. מתחילים בדקה ביום. באמת.
הייתי האיש שעונה "בסדר" על כל שאלה. המסע שלי למודעות רגשית התחיל מאוחר — ולכן אני יודע שאפשר. הסיפור ←