ספריית ידע ← טרילותרפיה
טרילותרפיה · השראהכששואלים אותי מה זה טרילותרפיה, אני מנסה לענות כל פעם בצורה אחרת. להיות הנהר ההוא שחוצים אותו תמיד באותה נקודה — ולכן הוא אף פעם לא אותו הנהר.
זה מפגש בין שני אנשים, ויש בו שיחה. אבל לא רק: יש בו גם תרגול חווייתי לא שגרתי, וגם עבודת מגע.
זה אולי דומה לטיפול פסיכולוגי, כי שני אנשים מדברים. וזה לא דומה — כי במקום לדבר על הראש, מדברים עם הראש. ובמקום לדבר על הרגש, מדברים עם הרגש.
זה דומה לטיפול רגיל, כי יש מלווה ומטופל וקופסת טישיוז. וזה לא דומה — כי יושבים קרוב לרצפה, על פוטון עם כריות, ומתחילים תמיד במדיטציה והרפיה.
זה מזכיר טיפול מערבי, כי נוגעים בפצעים ישנים שלא הגלידו, מתאבלים ובוכים. וזה שונה — כי במקום לדשדש בפצעים האלה שנים, מרוקנים את מחסני הכאב בעזרת אינספור טכניקות חווייתיות, ומקבלים כלים לדרך חיים חדשה ושמחה יותר.
זה מזכיר פסיכותרפיה, כי באים לקליניקה ויושבים מול מלווה. וזה לא באמת דומה — כי חלק מכל מפגש הוא "שיעור": לומדים משהו חדש על עצמנו, ותוך כדי הלמידה זה נהיה כלי ריפוי עצמי שלוקחים הביתה.
יש מסגרת זמן, ומגיע הרגע שבו אני אומר "אוקיי, מסיימים עוד מעט". אבל המפגש נמשך בין שעה וחצי לשעתיים, אין היררכיה מדומה של "מטפל יודע כל" מול מטופל בעמדת נחיתות, אין שנייה שבה השעון עוצר הכול — ואין כללי ריחוק מאולצים.
במהלך מפגש אולי נצא פתאום לים. אולי נלך בעיניים עצומות. אולי נקרא שורה מלאו-צה או שיר זן, אולי נרקוד בסלון. ולא פוחדים ממגע: כשהילד הפנימי עולה — הוא מקבל חיבוק, ערסול, אהבה. לפעמים נשתמש בטכניקות מתוחכמות מהגשטאלט, ולפעמים רק נשב בשקט ביחד ונביט בעיניים, אל תוך הנשמה.
אושו אמר פעם שריפוי אמיתי מתרחש רק כאשר המטפל והמטופל, המורה והתלמיד, יושבים למדיטציה — ונהיים לאחד.
זה טרילותרפיה. זה מה שעברתי אצל ניסים אמון, המורה שלי. וזה מה שאני עושה.
מעבר מחיים פחות מודעים ורוויי סבל אל "מחתרת האנשים המאושרים". תכלית המסע: לרדת בסולם הסבל, להתוודע לראש ולרגש שלנו כאל שתי ישויות שיש להן קיום וקול משל עצמן, ולהעיר את האמצע — בעל הבית האמיתי.
לאחוז במושכות. להתחבר למנהיגות פנימית. ולהוביל את המשך החיים מהאמצע, במקום להיות מובלים לנצח על ידי הראש או הרגש הקפריזיים והשתלטניים שלנו.
זה חיבור ייחודי ומופלא של פסיכותרפיה מערבית עם זן. ואיך אני יודע שזה עובד כמו קסם? כי עברתי את זה בעצמי, על גופי ועל נשמתי — ועכשיו אני מעביר את היהלום הרוטט הזה הלאה.